מהם תסמיני שלבקת חוגרת?

שלבקת חוגרת מתחילה לרוב בתחושות של גרד וגירוי באזור מסוים, בדרך כלל בצד אחד של הגוף. בהמשך מופיעה פריחה אופיינית עם שלפוחיות מלאות נוזל, המלווה לעתים בתסמינים סיסטמיים כמו חום, צמרמורות ותחושת חולשה כללית.

מהו מהלך המחלה?

הנגיף התוקף את הגוף לאחר מחלת אבעבועות רוח נשאר רדום בגוף, כאשר מערכת החיסון נחלשת, הוא מתפרץ מחדש וגורם לשלבקת חוגרת. התסמינים הראשונים הם כאבים מקומיים, גרד, תחושת חום ועייפות, ולאחר מכן מופיעה פריחה עם שלפוחיות שמופיעה לרוב בצד אחד של הגוף.

מי האוכלוסייה הנוטה להיפגע ממנה לעיתים יותר קרובות?

שלבקת חוגרת נפוצה בעיקר בקרב אנשים בגילאי 50 ומעלה. אנשים עם מערכת חיסונית חלשה (כגון אלו שעוברים טיפולים כימותרפיים, אנשים עם מחלות אוטואימוניות או אנשים עם מחלות כרוניות) נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפרצות הזיהום.

שיעול לח, רטוב או פרודוקטיבי הוא שיעול שמוציא ליחה. ניתן לזהות אותו על-פי הצליל הרטוב של השיעול. לרוב, שיעול הנובע מזיהום בדרכי הנשימה (הצטננות ושפעת) יהיה ליחתי מכיוון שזוהי דרכו של הגוף לפנות פסולת ומזהמים מדרכי הנשימה. 

שיעול יכול להתחיל כשיעול יבש ולהפוך לשיעול ליחתי בהמשך. כך גם שיעול ליחתי יכול להשאיר אחריו גירוי בדרכי הנשימה הגורם בתורו להתפתחות שיעול יבש. בכל מקרה הגישה שלנו לטיפול תהיה שונה- בשיעול יבש נרצה לרכך ולהרגיע סימני דלקת ואילו בשיעול ליחתי נרצה לעזור לגוף בתגובה הטבעית שלו לפינוי פסולת ורעלים.

סדרת הסירופים "דרוזגל" הורכבה על פי ניסיוננו המקצועי, מכילה רכיבים צמחיים והומאופתיים ומתאימה לילדים ומבוגרים כאחד. אנו מודעים לכך שהבחירה בסירופ המתאים יכולה להיות מעט מבלבלת אבל בשביל זה אנחנו כאן… 

בטבלה לפניכן/ם מצויין לאיזה סוג שיעול מתאים כל סירופ. בנוסף, מוצגים מספר רכיבים מובילים בין מרכיבי כל סירופ (שכל רכיביו טבעיים לחלוטין) ואילו מוצרים או פורמולות מומלץ לקחת במקביל.

איך מזהים הדבקה בתולעים?

ההדבקה נפוצה בגני ילדים ומתרחשת דרך מגע במשטחים נגועים בביצי תולעים והכנסתם באופן לא מודע אל הפה ומשם למערכת העיכול. התולעת חודרת אל המעי הגס ונודדת במהלך הלילה אל פי הטבעת, שם היא מטילה את ביציה ומתה. דבק הביצים מייצר אלרגיה מגרדת. באמצעות הגירוד הביצים מופצות מהיד אל משטחים ומשם למערכות העיכול של יתר חברי הגן…  

כדאי לבדוק הימצאות תולעים אם ידוע על הדבקה בגן (ולו אחת) או אם הופיעו חלק מהסימנים הבאים: 

• גרד וגירוי בפי הטבעת, בייחוד בלילה. אצל בנות יכול להיות גם גירוי ואודם בפות, ביום או בלילה. 
• שינה לא רציפה בלילה, התעוררויות, מלמולים, חריקות שיניים ו/או תנועתיות מוגברת. 
• שינויים התנהגותיים המעידים על סף תסכול נמוך- התקפי זעם, תנועתיות לא מווסתת, קושי בדחיית סיפוקים וכד'. 
• הורים רבים מדווחים גם על "פספוסים" או השפעה שלילית על יכולת השליטה בעשיית צרכים: הרטבת לילה, רגרסיה בגמילה או קושי להיגמל ועוד.

קרם הגנה מינרלי לעומת קרם הגנה כימיקלי

ישנם שני סוגים של מסנני קרינה: מסנני קרינה פיזיים על בסיס מינרלים מחד, ומסנני קרינה כימיים, מאידך. שני סוגי המסננים מגנים מפני קרני UV אולם עושים זאת דרך מנגנוני פעולה שונים לחלוטין. 

החומרים הפעילים שבמסנני הקרינה הכימיים חודרים את העור שלנו ויוצרים תגובה כימית עם קרני ה-UV: הם סופגים את הקרניים וממירים אותם לחום שנפלט מהגוף. מסנני קרינה מינרליים לעומת זאת, פועלים כשכבת הגנה הדוחה את קרני האור וחוצצת בינן לבין העור, כלומר באופן פיזי.

עד היום, מחקרים לא מצאו הוכחות חותכות לתופעות לוואי ולסיכונים הנגרמים משימוש במסנני הקרינה הכימיים, אולם העובדה כי מספיקה מריחה אחת בלבד למעבר של מספר רכיבים נפוצים בהם אל זרם הדם מעלה סימני שאלה משמעותיים לגבי מידת הבטיחות שלהם. כיוון שאצל תינוקות היחס בין שטח הפנים של הגוף לעומת הנפח גדול יותר מאשר אצל מבוגרים וילדים, תינוקות יספגו יותר את הכימיקל.

יתרה מזאת, כשמדובר בכימיקלים סינטטיים קשה מאוד להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח שלהם, בניגוד לחומרים טבעיים שלגביהם יש לנו פשוט יותר ניסיון מצטבר ולפיכך ידע מהימן לגבי בטיחות השימוש בהם. 

היתרון הגדול של מסנני ההגנה הכימיים על מסנני הקרינה הפיזיים/מינרליים הוא בכך שהם אינם משאירים סימן והם קלים לאפליקציה על העור. אולם כשזה נוגע לילדים יש יתרון דווקא באפקט הלובן של קרם הגנה מינרלי מפני שהוא עוזר לנו לפקח שהם אכן מרוחים ומוגנים. 

יתרון נוסף של קרמי ההגנה הפיזיים הוא בפעולה המיידית שלהם מרגע המריחה, לעומת זמן ההמתנה של 15-30 דקות לפני היציאה לשמש הדרוש בשימוש בקרמי ההגנה הכימיים.

תרכובות נדיפות שונות שצמחים מייצרים לצרכים שלהם, לעומת זאת, מהווים חומר דוחה יתושים טבעי. לפיכך, שמנים אתריים- שמנים המזוקקים מצמחים ומכילים את אותם חומרים נדיפים מרחיקי ייתושים, הם אלטרנטיבה מצוינת לדוחי היתושים הכימיים עבור מי שמחפש פתרון שמטיב עם האדם ואינו פוגע בסביבה.    

בבית מרקחת הגליל אנו מציעים ערכה של 3 מוצרים במחיר מיוחד ל"תקופה החמה". הערכה כוללת:

1. Dapis gel prevent – ג'ל נעים למריחה ולהרחה למניעת עקיצות, נספג מהר ואינו מכתים. מכיל שמן אתרי ציטרונלה, לבנדר וגרניום. מתאים לשימוש מגיל חצי שנה ומעלה. מורחים על עור חשוף במספר נקודות (אין צורך לכסות משטחים רחבים) לעתים קרובות. 
2. Insect reppelent spray – ספרי לריסוס בחדר, על הבגדים ועל העור. מכיל שמני ציטרונלה, לבנדר,  אקליפטוס לימוני, גרניום ולמונגראס. בזכות תוספת של אלכוהול וגליצרין הריח נשמר לאורך זמן. לשימוש מגיל חצי שנה ומעלה. 

Dapis gel treat – ג'ל נעים למריחה והרחה לטיפול בעקיצות. הג'ל מכיל תערובת מכל "הארסנל" הטבעי שלנו: מיצויי צמחים (טינקטורות), הומאופתיה ושמנים אתריים. מיצויי הממליס, קלנדולה ומיץ אלוורה מלחלחים ומרגיעים גרד וגירוי. שמן לבנדר מרגיע ומחטא. לכך נוספות הרמדיז ההומאופתיות ledum ו-apis המטפלות בעקיצות ובתגובות אלרגיות. הג'ל יעיל לטיפול במגוון רחב של עקיצות- של נמלי אש, מדוזות ועוד, בנוסף לעקיצות יתוש. מתאים לשימוש מגיל 0. למריחה על האזור העקוץ, לפי הצורך.

ההומאופתיה שואפת להביא את האדם לאיזון מחודש וכולל ובכך להשיב לו את בריאותו. הוגה השיטה, הרופא הגרמני ד״ר סמואל הנמן, ביסס את עבודתו על עקרון ה״דומה בדומה ירפא״, משמע שחשיפה מתונה לחומר שמעורר את הסימפטום תגרה את כוחות הריפוי הטבעיים של האדם ביחס לאותו סימפטום שיביאו לאיזון ולריפוי. לשם כך עושה השיטה שימוש בתרופות הנקראות ״רמדיס״. אלו חומרים טבעיים שמדוללים באמצעות מים לרמה בה החומר נעשה בטוח לשימוש ואינו מייצר תופעות לוואי.

מדוע הומאופתיה מועילה להריון ולידה?

לתרופות מערביות המיוצרות בייצור סידרתי עשויות להיות תופעות לוואי שבמקרים נדירים עשויות להיות קשות ביותר.
הומאופתיה, לעומת זאת, היא גישה טבעית ובטוחה לחלוטין.

לטיפול הומאופתי יש יתרונות מובהקים לא רק בתקופת ההיריון ובלידה, אלא עוד לפני כן בתקופת הכניסה להיריון (ההתעברות). באמצעות הטיפול שני הפרטנרים מגיעים למצב אופטימלי מבחינה רגשית, נפשית וגופנית.

טיפול הומאופתי גם יכול לסייע לכך שמחזורי הביוץ וההתעברות של האישה יתרחשו באופן תקין ולכן יכול לעזור גם לנשים שלא הצליחו להיכנס להריון או חוו מספר גדול של הפלות טבעיות.

תרופות הומיאופתיות יכולות להקל מאוד גם על הלידה עצמה או על ההתאוששות לאחר ההיריון, במיוחד אצל נשים אשר חוות עייפות או תשישות. לעיתים מדובר בשינויים הורמונליים או אנמיה, אך ייתכן גם שמדובר בקשיים נפשיים שכבר היו קיימים, אך לא טופלו או הגיעו לכדי ביטוי בעקבות ההריון.

מהם ההבדלים בין קרם הגנה מינרלי/טבעי לקרם הגנה כימי?

קרם ההגנה טבעי, המכיל רכיבים טבעיים בלבד, מספק הגנה משמעותית מהשמש ואינו פוגע בסביבה. החומרים הפעילים בקרם הגנה טבעי הם המינרלים תחמוצת אבץ ו/או טיטניום דו חמצני. שתי תרכובות הנחשבות בטוחות לשימוש בתכשירי קוסמטיקה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי. קרם הגנה כימי, לעומת זאת, כולל בדרך כלל אוקסיבנזון, אבובנזון, אוקטינוקסט, אוקטוקרילן, הומוסלאט ואוקטיזלט. רכיבים אלו מאושרים כיום על ידי מנהל המזון והתרופות בכמויות מסוימות, אך נמצאים תחת בדיקה. מחקרים עדכניים מראים שחלק מהרכיבים בקרם ההגנה הכימי נספגים בזרם הדם, לעיתים מעבר לרמות בטוחות, וכי יש צורך בנתונים נוספים כדי לוודא כי השימוש בהם בטוח.

בעוד שקרם הגנה טבעי יוצר מחסום בין העור לקרני אולטרה סגול (UV) מזיקות. קרם הגנה כימי נספג אל תוך העור וסופג קרני UV לפני שהוא מסנן אותם בחזרה אל מחוץ לעור. לרוב, קיים עיכוב של רבע שעה עד 30 דקות בין מריחת קרם ההגנה הכימי להגנה מלאה מפני השמש.

מקדם ההגנה מפני השמש (SPF) מודד את רמת החשיפה לשמש הנדרשת כדי לגרום לכוויות שמש בהשוואה לעור לא מוגן, ללא קשר לזמן השהייה בשמש. לדוגמה, קרם הגנה עם 30 SPF מספק לעור פי 30 יותר הגנה ביחס לעור ללא קרם הגנה כלל (כל עוד משתמשים בו כל שעתיים או פחות אחרי מגע עם מים). מסנני קרינה טבעיים הם בדרך כלל בעלי מקדמי הגנה של כ-30 או 40SPF , בשל המרכיבים המינרליים שלהם והאופן שבו הם מיוצרים. מסנני קרינה כימיים, לעומת זאת, יכולים להציע SPF גבוה יותר, אך מומחים מזהירים כי מקדם גבוה יותר אינו בהכרח טוב יותר. מוצר בעל מקדם הגנה של SPF 30 כבר מגן מפני 97% מקרני ה-UVB , לפי האיגוד האמריקאי לדרמטולוגיה. מקדמי הגנה גבוהים יותר עשויים להציע מעט יותר הגנה, אך אין קרם הגנה שיכול לחסום מאה אחוז מקרני ה-UVB. בנוסף, קרמים בעלי מקדם הגנה גבוה יותר אינם נשארים על העור למשך זמן רב יותר ויש למרוח אותם מחדש על העור כל שעתיים לפחות.

טחורים ופיסורה הן, כאמור, בעיות נפוצות מאוד. ע"פ נתוני משרד הבריאות האמריקאי כ-75% מהאמריקאים יסבלו בשלב כלשהו בחייהם מטחורים וכ-4.4% מהאוכלוסייה סובלת מהם בכל רגע נתון.

לפי כמות הפניות אלינו בנושא, ובהתחשב בכך שסטרס והריון הם חלק מגורמי הסיכון להתפתחות טחורים- סביר להניח כי אחוז הסובלים מטחורים בארץ  גבוה אף יותר.  

נתונים אפידמיולוגיים לגבי פיסורה אנאלית אינם ידועים אך גם כאן מדובר בתופעה שכיחה מאוד אצל נשים וגברים בכל גיל, ואף אצל תינוקות. 

לעתים קרובות, אנו מקבלים פניות מאנשים שמזהים שהם סובלים מבעיה אנו-רקטלית כלשהי  אך אינם בטוחים אם מדובר בטחורים או בפיסורה. ואכן, גורמי הסיכון והמופע של טחורים ופיסורה יכולים להיות דומים. יחד עם זאת, מדובר במצבים רפואיים שונים שההיגיון בטיפול בהם שונה גם כן (לפיכך- גלו חשדנות כלפי מוצרים בשוק המבטיחים לטפל בשניהם).
האבחנה בין טחורים לפיסורה נעשית ע"י רופא, אך משום שלעתים עובר זמן עד שניתן להגיע לפגישה רפואית להלן מופיע הסבר קצר על ההבדל בין שני המצבים, לאחר מכן מפורטות דרכי טיפול טבעיות ובטוחות מומלצות ועצות כלליות לאורח חיים למניעה ולטיפול.